פרשת קרח, לא סימן קריאה, רק סימני שאלה / מוטי לקסמן, תמוז תשע"ב.
פרשיות רבות כתובות בתורה.
יש המובנות בקריאה ראשונה, אחרות מחייבות עיון חוזר ונשנה.
פרשת השבוע, פרשת "קרח" היא סיפור, שלכאורה, הכל ברור בו, בקריאה ראשונה.
הסיפור מתאר התארגנות אופוזיציה לשלטון הקיים.
קרח, בן הדוד של משה ואהרון, דתן ואבירם גם און בן פלת בני ראובן ואיתם מאתיים וחמישים איש כולם נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם, אנשים נכבדים מאוד. [א]
לכל הכבודה הזו, טענה כפולה, א. טענה עקרונית - הכול שווים לפני הקב"ה; [ב] ב. טענה מעשית - משה ואהרן נטלו לעצמם, ביזמתם, תפקידים הרבה. [ג]
פרשנים מבהירים זאת, א. "רב לכם - הרבה יותר מדאי לקחתם לעצמכם גדולה: כלם קדושים - כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה: ומדוע תתנשאו - אם לקחת אתה מלכות לא היה לך לברר לאחיך כהונה, לא אתם לבדכם שמעתם בסיני "אנכי ה' אלהיך" (שמות כ ב), כל העדה שמעו". [ד]
ב. "רב לכם כמו די לכם. והטעם - שתפשתם החלק הרב. כי כל העדה כלם קדשים כי כל העדה מיום מעמד הר סיני היו קדושים. ובתוכם ד' - כי הלוים נבחרו אחרי היות הכבוד בתוך בני ישראל. ואם ידע משה, כאשר היה בהר סיני, כי נבחר שבט לוי, לא ידעו ישראל". [ה]
אלה הן הטענות, האין זה ברור?
כתבנו לעיל "לכאורה", נכון?
הבה נעיין במקורות.
"ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל: אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבא אתכם אלי: ועתה אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ: ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל". [ו]
"וכל העם ראים את הקולת ואת הלפידם ואת קול השפר ואת ההר עשן וירא העם וינעו ויעמדו מרחק". [ז] גם, "ומראה כבוד ה' כאש אכלת בראש ההר לעיני בני ישראל", [ח] וגם, "ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לאלהים". [ט]
עיון זה משקף את התפיסה שלאלוהים יש נוכחות בקרב בני ישראל כולם.
האין בכך בסיס לטענות מאתיים וחמישים נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם?
אולי אפילו הצדקה?
מהי התגובה?
משה מגיב, בתגובתו ניתן להבחין בשלושה שלבים.
בשלב הראשון זו תגובה מיידית של משה, שאפשר לאפיינה כרגשנית משהו: "וישמע משה ויפל על פניו". [י]
האם נטעה אם נאמר שתגובה כזו משקפת אולי מבוכה, גם הרהור, שמא יש אמת בדברי האופוזיציה?
בשלב השני, מעלה משה טענה עקרונית, המקור לקביעת המעמד הוא אלוהים, "ידע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו" (במדבר טז, ה). אמנם כולם נכחו, ועל כולם שרתה השכינה, אבל מתוך כולם ה' "והקריב אליו ואת אשר יבחר בו", כלומר, יש אדם במעמד מסוים, זהו האדם שה' בחר בו.
משה אינו מסתפק במענה העקרוני, הוא מציע תהליך מעשי - 'מבחן הקטרת הקטורת' לשם זיהוי האיש הנבחר", [יא] בבחינת הליך בדיקה "אובייקטיבי".
משה מעלה עניין נוסף, הא מתייחס לטענה המעשית:
נקרא.
כדאי מאוד לשים לב, תגובה זו שונה מאוד מהתגובה השנייה.
"ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי: המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו לעבד את עבדת משכן ה' ולעמד לפני העדה לשרתם: ויקרב אתך ואת כל אחיך בני לוי אתך ובקשתם גם כהנה: לכן אתה וכל עדתך הנעדים על ה' ואהרן מה הוא כי תלינו עליו" (במד' טז, ח?יא).
האם גם אוזניך שומעות כאן נימה כעוסה אפילו פגועה?
אז למה כתבנו לעיל "לכאורה"!
משה קורא לנציגי שבט ראובן: "וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב" (במד' טז, יב1),
לשם-מה הוא קורא להם?
לשמוע עוד טענות? להוכיח שגם הם לא ראויים?
תגובתם משקפת מרירות עקרונית, היא מובעת בבוטות רבה: "ויאמרו לא נעלה: המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר: אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה". [יב]
החלק הראשון של דבריהם נשמע כבר בעבר, אבל הסיומת היא ממש קשה.
אין פלא, דברים אלה מכעיסים מאוד את משה והוא פונה, בפעם הראשונה בפרשה זו, אל ה': "ויחר למשה מאד ויאמר אל ה' אל תפן אל מנחתם לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעתי את אחד מהם". [יג]
לאחר ביטוי הכעס והמרירות, משה פונה שוב אל המתקוממים, ומזכיר להם את תהליך הבדיקה המעשי: "ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך היו לפני ה' אתה והם ואהרן מחר: וקחו איש מחתתו ונתתם עליהם קטרת והקרבתם לפני ה' איש מחתתו חמשים ומאתים מחתת ואתה ואהרן איש מחתתו". [יד]
העיון בתגובות משה מגלה שיש כאן התפתחות הולכת ומחריפה מביטוי מבוכה כללית לנקיטת עמדה עוינת בסיוע אלוהים.
האם בכך יש טעם מספיק כדי לציין "לכאורה"?
סבלנות.
בהתקרב מועד המבחן המבחין, קורא קרח לעם להתאסף לצפות בתהליך, [טו] "כל הלילה ההוא הלך אצל השבטים ופתה אותם כסבורין אתם שעלי לבדי אני מקפיד, איני מקפיד אלא בשביל כלכם. אלו באין ונוטלין כל הגדולות, לו המלכות ולאחיו הכהונה, עד שנתפתו כלם". [טז]
לא כתוב אם העם מגיע בהמוניו לצפות ב"מחזה", אבל, וזה חשוב יותר, "המחזה", תהליך בדיקת הזוכים בהאצלה אלוהית, אינו מתואר.
אין תיאור של התהליך הבא לשקף את בחירת משה ואהרון בידי ה'!
זה מעורר תמיהה, לא כן?
יתר על כן, ללא תיאור התהליך, מוגדרים פסק הדין גם גזר הדין, "וירא כבוד ה' אל כל העדה. וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר. הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אתם כרגע". [יז]
"העדה", בני ישראל, נשמעים להוראת משה, ומתרחקים מאוהלי קרח דתן ואבירם. [יח]
זה הזמן בו משה נושא דברים, "ויאמר משה בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי [...] ופצתה האדמה את פיה ובלעה אתם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאלה וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה'". [יט]
נשים לב, משה מדגיש בדבריו שהוא לא מינה את עצמו, אלא הוא שליח אלוהים. להדגשה זו יש בסיס ברור בסיפור המקראי.[כ]
אבל, דבר נוסף נאמר, האשמה חמורה כלפי קרח דתן ואבירם, "כי נאצו האנשים האלה את ה'".
פרשנים מקבלים זאת כנתון, למשל, "'כי נאצו האנשים האלה את ה'' ורק במרד בלי ספק כלל עשו זה, ופשוט". [כא]
האומנם זה כ-לכך פשוט?
נקרא שוב את טענות קרח דתן ואבירם, אולי גם "חמשים ומאתים נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם", "ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'". [כב]
טענות, אפילו קשות, על משה ועל אהרן, אנו קוראים כאן.
אבל, באיזה ביטוי "נאצו האנשים האלה את ה''?
התמיהה גוברת.
נראה שיש בדיון האחרון חיזוק לאמירת המוצא שאנו קוראים סיפור, שרק לכאורה, הכל ברור בו.
אבל, אין להסתפק בכך.
גזר הדין מתבצע, "ותבקע האדמה אשר תחתיהם. ותפתח הארץ את פיה ותבלע אתם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש. וירדו הם וכל אשר להם חיים שאלה ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל". [כג] בנוסף, "ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת". [כד]
כליון כללי.
ובכל זאת, למרות האמור "ותבלע אתם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש. וירדו הם וכל אשר להם חיים שאלה", נמצא בפרשת פינחס, בעת ארגון הצבא, אזכור של סיפור פרשת קרח, [כה] תוספת מאוד מעניינת, "ובני קרח לא מתו". [כו]
עיון בספר תהלים, מגלה היבט נוסף, שמחזק את האמירה "ובני קרח לא מתו".
בספר תהלים מצויים אחד עשר מזמורים המוקדשים בפתיח שלהם לבני קרח! [כז]
מה ההתרגשות, תקשו, הרי בספר תהלים יש קנ [כח] מזמורים, אז מה אם אחד עשר מהם נפתחים בלבני קרח?
ובכל זאת, אמנם רק אחד עשר מזמורים, אבל משה ואהרון, שמוזכרים בתהלים, אבל אין אף מזמור שנפתח ב"לבני אהרן" או ב"לבני משה"!!!
ואם לא די בכך, נא לקרוא בעיון, בבקשה, "ויקד יהושפט אפים ארצה וכל יהודה וישבי ירושלם נפלו לפני ה' להשתחות לה'. "ויקמו הלוים מן בני הקהתים ומן בני הקרחים להלל לה' אלהי ישראל בקול גדול למעלה".
גיליתם? אלה שבאים "להלל לה' אלהי ישראל בקול גדול למעלה", הם "הלוים מן בני הקהתים ומן בני הקרחים".
קהת הוא הסבא המשותף של אהרן, של משה ושל קרח.
אז, מדוע אינם מוזכרים בני אהרן, או בני משה אך כן מוזכרים בני הקרחים בלבד???
גם בספרות הבתר מקראית, אין תפיסה אחת בלבד.
מצד אחד, "קרח ועדתו אין להם חלק לעולם הבא ואינן חיין לעולם"; [כט] גם "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו". [ל]
מן הצד השני,
"ואין ספק כי קרח היה חכם גדול והאנשים שקמו עמו גם כן, [...] שהיה ראוי כל אחד מהם להיותם פרנסים על הציבור, קריאי מועד שהיו חכמים ראוים לעבר שנים ולקבוע חדשים ומועדים שהיא חכמה גדולה"; [לא] וגם "במדרשו של ר' שמעון בן יוחאי אמר ענין גדול ונסתר בזה, כי קרח היה חכם גדול ויודע בסוד המרכבה ונשען בזכות שלשת אבותיו יצהר קהת לוי"; [לב] ואפילו, "דוד כתב ספר תהלים ע"י עשרה זקנים: ע"י אדם הראשון, על ידי מלכי צדק, ועל ידי אברהם, וע"י משה, ועל ידי הימן, וע"י ידותון, ועל ידי אסף, ועל ידי שלשה בני קרח". [לג]
השאלות והתמיהות רבות, אין לי תשובות משמעותיות.
אולי סיפור קרח משקף תחרות ואפילו יריבות קשה בין שתי משפחות מזרע לוי?
ואולי הסבר אחר?
בכל אופן, סיפור פרשת השבוע, פרשת "קרח" הוא סיפור, שרק לכאורה, הכל ברור בו.
"ואידך זיל גמור"...
הבהרות ומראה מקום
א. "ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן. ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם" (במדבר טז, א?ב).
ב. "ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה'" (במדבר טז, ג,1)
ג. "ומדוע תתנשאו על קהל ה'?" (במדבר טז, ג2).
ד. רש"י על אתר.
ה. ראב"ע על אתר.
ו. שמות יט, ג?ו.
ז. שמות כ, יד.
ח. שמות כד, יז.
ט. שמות כט, מה.
י. במדבר טז, ד.
יא. על-פי עמוס פריש, "תגובת משה על טענות קרח", בר אילן, תשנ"ו.
יב. במדבר טז, יב2?יד.
יג. במדבר טז, טו.
יד. במדבר טז, טז?יז.
טו. "ויקהל עליהם קרח את כל העדה אל פתח אהל מועד וירא כבוד ה' אל כל העדה" (במדבר טז, יט).
טז. רש"י על אתר.
יז. במדבר טז, יט?כא.
יח. "וידבר אל העדה לאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה ואל תגעו בכל אשר להם פן תספו בכל חטאתם. ויעלו מעל משכן קרח דתן ואבירם מסביב" (במדבר טז, כו?כז).
יט. במדבר טז, כח... ל.
כ. למשל, שמות ג, י?טו.
כא. משך חכמה על אתר.
כב. במדבר טז, ג.
כג. במדבר טז, לא ?לג.
כד. במדבר טז, לה.
כה. "ובני אליאב נמואל ודתן ואבירם הוא דתן ואבירם קריאי העדה אשר הצו על משה ועל אהרן בעדת קרח בהצתם על ה'. ותפתח הארץ את פיה ותבלע אתם ואת קרח במות העדה באכל האש את חמשים ומאתים איש ויהיו לנס" (במדבר כו, ט?י).
כו. במדבר כו, יא.
כז. תהלים, מזמורים מב, מד, מה, מו, מז, מח, מט, פד, פה, פז, פח.
כח. 150.
כט. תוספתא מסכת סנהדרין (צוקרמאנדל) פרק יג, הלכה ט.
ל. מסכת אבות ה, משנה יז, טז.
לא. דרשות ר"י אבן שועיב פרשת ויקח קרח.
לב. שם, שם.
לג. בבלי, בבא בתרא יד, ב, טו א.
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
